ארנונה ברשויות המקומיות
מס הארנונה מהווה מרכיב מרכזי בהכנסות העצמיות של הרשות המקומית ומיועד למימון פעילותן השוטפת. מדי שנה קובעים שרי הפנים והאוצר שיעורי עדכון כלליים לתעריפי הארנונה. יחד עם זאת, הרשות המקומית יכולה לפנות ולקבל אישור מהממשלה לשינוי תעריף הארנונה, בכפוף לעמידה בטווח מינימום ומקסימום שהוגדר ובאמצעות היתר חריג הניתן לה. בפועל, הפכה שיטת ההיתרים החריגים לשיטה עיקרית לעדכון תעריפי ארנונה, דבר אשר תורם להעמקת השוני והפערים בין הרשויות, בניגוד למטרה המקורית של אישור חריג זה.
משרד הפנים ביקש לבחון את המצב מתוך מטרה לצמצם את הפערים בין הרשויות המקומיות בכלל ובהיבט זה בפרט.
חברת ADALYA ביצעה עבודת מחקר על תעריפי הארנונה השונים הנהוגים ברשויות המקומיות ואת הפרמטרים המשפיעים על תעריפים אלו, מתוך מטרה לצמצם את השונות בין הרשויות ולקבל החלטות על בסיס קריטריונים מושכלים וברורים. הבחינה כללה ניתוחים סטטיסטיים שונים והרצת רגרסיות רבות משתנים בשיטות סטטיסטיות שונות.
הממצאים המרכזיים שעלו:
בהרצת רגרסיות בשיטת הריבועים הפחותים (OLS) נמצא כי המשתנה "מגזר" מהווה את הגורם המשפיע ביותר על גובה תעריף הארנונה, כאשר תעריף הארנונה ברשויות יהודיות גבוה באופן מובהק סטטיסטית ביחס לרשויות המשתייכות למגזר בני המיעוטים.
המשמעות: ישנו פער ברור ומובהק בין תעריפי הארנונה המוטלים על תושבים ברשויות יהודיות לעומת תעריפי הארנונה המוטלים על תושבים ברשויות שאינן יהודיות.
משרד הפנים ביקש לבחון את המצב מתוך מטרה לצמצם את הפערים בין הרשויות המקומיות בכלל ובהיבט זה בפרט.
חברת ADALYA ביצעה עבודת מחקר על תעריפי הארנונה השונים הנהוגים ברשויות המקומיות ואת הפרמטרים המשפיעים על תעריפים אלו, מתוך מטרה לצמצם את השונות בין הרשויות ולקבל החלטות על בסיס קריטריונים מושכלים וברורים. הבחינה כללה ניתוחים סטטיסטיים שונים והרצת רגרסיות רבות משתנים בשיטות סטטיסטיות שונות.
הממצאים המרכזיים שעלו:
בהרצת רגרסיות בשיטת הריבועים הפחותים (OLS) נמצא כי המשתנה "מגזר" מהווה את הגורם המשפיע ביותר על גובה תעריף הארנונה, כאשר תעריף הארנונה ברשויות יהודיות גבוה באופן מובהק סטטיסטית ביחס לרשויות המשתייכות למגזר בני המיעוטים.
המשמעות: ישנו פער ברור ומובהק בין תעריפי הארנונה המוטלים על תושבים ברשויות יהודיות לעומת תעריפי הארנונה המוטלים על תושבים ברשויות שאינן יהודיות.
היחס בין תעריף הארנונה למגורים לבין תעריף הארנונה לעסקים גבוה ברשויות המקומיות באשכולות הנמוכים ביחס לרשויות באשכולות הגבוהים.
המשמעות: ברשויות מקומיות מרמה סוציו-אקונומית נמוכה עומס ההכנסות העצמיות נופל על כתפי התושבים במידה רבה יותר, בהשוואה לבעלי עסקים. רשויות איתנות יותר מעדיפות לקבוע תעריף ארנונה למגורים נמוך באופן יחסי לתעריף הארנונה לשירותים, משרדים ומסחר. אחת הסיבות לכך, היא שמרבית העסקים, במיוחד הגדולים, מתרכזים בשטחי שיפוט של רשויות המשתייכות לאשכולות הסוציו אקונומיים הגבוהים יותר. לפיכך, הביקוש הגבוה מצד העסקים מאפשר לאותן רשויות להעלות את התעריפים ביחס לתעריפי הארנונה למגורים.
מסקנה חשובה שיכולה לנבוע מנתונים אלה הינה, כי ברשויות חזקות יש מקום להתלות דרישה להעלאת ארנונה לעסקים בהעלאת ארנונה למגורים. לחילופין, תחת ההנחה כי ארנונה עסקית הינה פונקציה של מיקום הרשות המקומית, הרי שצעד כגון הקמת קרן לחלוקת הכנסות ארנונה עסקית הינו צעד לגיטימי, וזאת לצורך הגדלת השוויוניות בין הרשויות המקומיות.
ערים גדולות, בפרט באזור המרכז גובות תעריפים גבוהים יותר וחלקן אף עושות זאת כפיצוי על אחוזי הגבייה שלהן מהשוטף. מכאן, שקיימת חשיבות רבה לחיוב הרשות להעמיק את גביית הארנונה טרם אישור להעלאת תעריף. כמו כן, קיימת חשיבות להמשיך ולעודד מעבר של עסקים ותעשיות לאזורי פריפריה תמורת הנחה קצובה בזמן של הארנונה.
במרבית הרשויות המקומיות קיים מתאם חיובי בין ההכנסות העצמיות לנפש ובין אחוז גביית הארנונה. שני נתונים מעניינים:
אחוז הגבייה באשכול סוציו אקונומי 3 ואחוז הגבייה באשכול סוציו אקונומי 10 - באשכול 3 ההכנסות העצמיות לנפש גבוהות מאשכול 2, אולם אחוז הגבייה הממוצע לשנת 2009 נמוך יותר; באשכול 10, בו ההכנסות העצמיות לנפש גבוהות באופן משמעותי מיתר האשכולות (מעל פי 2), אחוז הגבייה נמוך יותר מאשכול 9.
ועדה שביצעה ביקורת על מתן הנחות בארנונה ברשויות המקומיות מצאה כי מתוך ההנחות הניתנות, קיימות גם הנחות לא חוקיות שחלק מהרשויות המקומיות מעניקות לתושביהן, מרביתן משתייכות לאשכולות הסוציו אקונומיים הנמוכים. כך, למשל ברשויות המקומיות באשכול סוציו אקונומי 3 כ- 25% מההנחות הניתנות אינן חוקיות. למעשה, מדובר בהפחתה של שיעור גביית הארנונה ברשות. על כן, מומלץ וחשוב לפעול לכך ששיעור ההנחות הבלתי חוקיות שנמצאו ע"י רואי החשבון המבקרים ברשות, יוגדרו כפרמטר נוסף המתווסף לשיעור הגבייה ברשות.
המשמעות: ברשויות מקומיות מרמה סוציו-אקונומית נמוכה עומס ההכנסות העצמיות נופל על כתפי התושבים במידה רבה יותר, בהשוואה לבעלי עסקים. רשויות איתנות יותר מעדיפות לקבוע תעריף ארנונה למגורים נמוך באופן יחסי לתעריף הארנונה לשירותים, משרדים ומסחר. אחת הסיבות לכך, היא שמרבית העסקים, במיוחד הגדולים, מתרכזים בשטחי שיפוט של רשויות המשתייכות לאשכולות הסוציו אקונומיים הגבוהים יותר. לפיכך, הביקוש הגבוה מצד העסקים מאפשר לאותן רשויות להעלות את התעריפים ביחס לתעריפי הארנונה למגורים.
מסקנה חשובה שיכולה לנבוע מנתונים אלה הינה, כי ברשויות חזקות יש מקום להתלות דרישה להעלאת ארנונה לעסקים בהעלאת ארנונה למגורים. לחילופין, תחת ההנחה כי ארנונה עסקית הינה פונקציה של מיקום הרשות המקומית, הרי שצעד כגון הקמת קרן לחלוקת הכנסות ארנונה עסקית הינו צעד לגיטימי, וזאת לצורך הגדלת השוויוניות בין הרשויות המקומיות.
ערים גדולות, בפרט באזור המרכז גובות תעריפים גבוהים יותר וחלקן אף עושות זאת כפיצוי על אחוזי הגבייה שלהן מהשוטף. מכאן, שקיימת חשיבות רבה לחיוב הרשות להעמיק את גביית הארנונה טרם אישור להעלאת תעריף. כמו כן, קיימת חשיבות להמשיך ולעודד מעבר של עסקים ותעשיות לאזורי פריפריה תמורת הנחה קצובה בזמן של הארנונה.
במרבית הרשויות המקומיות קיים מתאם חיובי בין ההכנסות העצמיות לנפש ובין אחוז גביית הארנונה. שני נתונים מעניינים:
אחוז הגבייה באשכול סוציו אקונומי 3 ואחוז הגבייה באשכול סוציו אקונומי 10 - באשכול 3 ההכנסות העצמיות לנפש גבוהות מאשכול 2, אולם אחוז הגבייה הממוצע לשנת 2009 נמוך יותר; באשכול 10, בו ההכנסות העצמיות לנפש גבוהות באופן משמעותי מיתר האשכולות (מעל פי 2), אחוז הגבייה נמוך יותר מאשכול 9.
ועדה שביצעה ביקורת על מתן הנחות בארנונה ברשויות המקומיות מצאה כי מתוך ההנחות הניתנות, קיימות גם הנחות לא חוקיות שחלק מהרשויות המקומיות מעניקות לתושביהן, מרביתן משתייכות לאשכולות הסוציו אקונומיים הנמוכים. כך, למשל ברשויות המקומיות באשכול סוציו אקונומי 3 כ- 25% מההנחות הניתנות אינן חוקיות. למעשה, מדובר בהפחתה של שיעור גביית הארנונה ברשות. על כן, מומלץ וחשוב לפעול לכך ששיעור ההנחות הבלתי חוקיות שנמצאו ע"י רואי החשבון המבקרים ברשות, יוגדרו כפרמטר נוסף המתווסף לשיעור הגבייה ברשות.
